מהי רפואה סינית

adv

פורסם בתאריך: 06/02/2012

הרפואה הסינית, מהעתיקות בעולם, מתקיימת כבר קרוב לחמשת אלפים שנים. זוהי רפואה שצמחה מתוך הפילוסופיה הסינית.
 
בבסיס הרפואה הסינית עומד עקרון אחד יסודי. חלוקה של כל העולם ליין ויאנג. כולנו בטח ראינו את הסמל העגול שמורכב מחצי לבן וחצי שחור. שימו לב שבחצי הלבן, במקום הכי מלא של הצבע הלבן יש עיגול קטן שחור ולהיפך. מה בא הסמל הזה לומר? שבשיא היין תמיד יהיה יאנג ובשיאו של היאנג, תהיה צמיחה של היין.
 
אך מה הם בעצם יין ויאנג? היין מייצג את החומר, הדברים היותר כבדים וחומריים, קרים, ארציים, שעות הלילה, ונקביים. ואילו היאנג מייצג את האנרגטי, החום, התנועה, שעות היום, והאספקט הזכרי בכל דבר. יין ויאנג הם כמובן מושגים יחסיים. כלומר, אין יין מוחלט או יאנג מוחלט (כפי שעולה מהסמל המדובר). דבר הוא ייני ביחס לדבר אחר. ניקח כדוגמא עץ. השורש של העץ הוא ייני ביחס לצמרת (משום שהוא נמוך וארצי יותר וגם הגזע הוא מסת חומר גדולה יותר לעומת עלים), אך יאנגי ביחס לאדמה עצמה. או ניקח לדוגמא את שעות היממה, השעה חמש אחה"צ היא שעה יינית ביחס לשעות הבוקר, אבל יאנגית ביחס לחצות הלילה. לעולם לא יהיה איזון מוחלט בין יין ליאנג, איזון כזה מושג רק במוות. ולמרות זאת, שואפת הרפואה הסינית להביא לאיזון יחסי בין יין ליאנג. למעשה, יציאה קיצונית מהאיזון שבין יין ליאנג היא הגורמת למחלות על פי הרפואה הסינית המסורתית.
 
וכמו כל דבר, גם ברפואה הסינית החלוקה העיקרית היא לשלוש. אז כבר דיברנו על יין ויאנג, אבל יש לנו גורם שלישי. במתח שנוצר בין השניים, במערכת היחסים שמתקיימת ביניהם ובלעדיה אין חיים - נוצר הצ'י. צ'י הוא אחד המושגים העיקריים בפילוסופיה וברפואה הסינית. צ'י הוא למעשה אנרגיית החיים. ללא צ'י אין חיים, אין תנועה. במהות שלו צ'י יותר מקושר ליאנג כיוון, שכמו שאמרנו, יאנג זה אנרגיה ותנועה. דם לעומת זאת, הוא נוזל ייני. כלומר, צ'י הוא תוצר של יין ויאנג אך אם נצטרך להכריע, הוא יותר יאנגי מאשר ייני.
 
לאורך השנים כמות היין שלנו יורדת. זה הליך פיזיולוגי. איך הוא בא לידי ביטוי? למשל ירידה בצפיפות העצם - עצמות הן מאוד ייניות במהותן (אין בגוף חומר יותר דחוס מעצמות או שיניים ולכן שניהם נחשבים לשיא היין). עם השנים נוצרת ירידה הדרגתית בצפיפות של העצם, ירידה של יין. אותו חסר יחסי של יין מייצר עודף (מדומה) של יאנג. כמו שאמרנו, כשיש הרבה יאנג יש יותר חום ולכן אנחנו רואים נשים רבות שבגיל המעבר סובלות גם מאוסטיאופורוזיס וגם מגלי חום, סומק בלחיים, עצבנות וחוסר שקט. אצל קשישים למשל, יש ירידה גם ביאנג ואז נראה פגיעה בשני נושאים עליהם אחראי היאנג. האחד הוא תנועה והשני הוא חימום. נראה תופעות של קור, קושי בתנועה, קושי לשלוט בסוגרים וכולי.
 
אחרי שהבנו את החלוקה לשלוש - יין יאנג והצ'י שביניהם, חשוב להבין למה הסינים מתכוונים בגורמי מחלות. ברפואה הסינית מתייחסים לאדם כאל מיקרו קוסמוס, כלומר, עולם קטן בתוך עולם גדול. ועל כן, כל דבר שמשפיע על העולם הגדול ישפיע גם על העולם הקטן = האדם.
 
האקלימים השונים הם הגורמים למחלה ברפואה סינית. דהיינו, יובש, לחות, חום, קור ורוח. חסר יין וחסר יאנג שהזכרנו קודם גם נכנסים כאן. במצב של חסר ביין תהיה פגיעה בנוזלים ועל כן יובש וחום (מכיוון שלכאורה יש יותר יאנג, הסבר על הגלי חום ממקודם) ואילו בחסר יאנג נראה קודם כל קור, ולעיתים לחות כי עקב הפגיעה בתנועה בגוף מצטברים נוזלים – בצקות למשל.
 
כשאני באה לאבחן מטופל אני בעצם שואלת את עצמי כמה שאלות מרכזיות לגבי התלונה איתה הוא הגיע.
 
האם המצב הוא חיצוני או פנימי. מצב חיצוני הוא למשל וירוסים של שפעת, דלקות גרון וכולי, אבל גם פציעה היא מצב של חיצון. ואילו מצב פנימי זה פגיעה באיברים עצמם או בערוצים שלהם.
 
אחרי שביססתי אם מדובר במצב חיצוני או פנימי אני שואלת את עצמי האם זה מצב של חום או קור. סימנים כמו גלי חום, עצבנות, יציאות מסריחות, צרבות, ליחה צהובה ירוקה, רעב בלתי מוסבר - כל אלה סימנים של חום. תחושות קור, בצקות, קור במפרקים, יציאות רכות ללא ריח, חיוורון, עייפות - לרוב הם סימני קור. אם האדם סובל מחום, אני ארצה לקרר אותו ואם הוא סובל מקור הרי שאחמם אותו. ואת זה אני עושה על ידי דיקור, צמחים ותזונה.
 
והשאלה האחרונה והחשובה מכולן שאני שואלת עצמי באבחון - האם זה מצב של עודף או חסר? כלומר, האם אני רוצה לחזק את המטופל/ת ולתמוך בצ'י או בדם שלו, או אולי ההיפך - אולי יש מצב של עודף שצריך לטפל בו. אולי עודף לחות שצריך לנקז, אולי עודף חום שיש לסלק ולקרר, ואולי תקיעות של צ'י או דם שצריך להניע. הטיפול יהיה שונה לגמרי במצב חוסר לעומת מצב עודף. רוב המטופלים שמגיעים אליי סובלים ממצבים מעורבים של עודף עם חסר. נדיר לראות אדם שסובל נטו מעודף - כמעט תמיד יסתתר שם חסר.
 
לתזונה יש תפקיד מאוד משמעותי בשמירה על בריאות המטופל. למזון יש אנרגיה משל עצמו והוא יכול לקרר, לחמם, להניע צ'י, לחזק דם או יין ו/או לסלק לחות או ליצור אותה. ברפואה הסינית מתייחסים למזון כאל תרופה לכל דבר. בסין העתיקה היו אוכלים מזון מסוים בעיקר בגלל מה שהוא תורם לאדם ופחות בגלל הטעם ואם הוא היה ערב לחיכם. היום גם בסין "התקלקלו" אבל המודל של תזונה נכונה נשאר לאורך השנים ודווקא במערב חוזרים להשתמש בו יותר ויותר. היופי בתזונה הסינית הוא שהיא מותאמת אישית לכל אדם. לכל אדם יש מבנה אחר, מחלות אחרות ולכן אין מזון שהוא בצורה גורפת טוב לכולם או רע לכולם. כשאני עושה תשאול לאדם, ובסופו מחליטה מה הפתולוגיות שלו אני מתאימה תזונה אישית שהיא ספציפית אליו. למשל, מטופל שמאובחן כסובל מלחות חמה במעיים וחסר דם של הכבד יקבל מזונות שמקררים ומסלקים לחות, אך גם מחזקים דם. לדוגמא, גריסי פנינה ועלים ירוקים לסילוק הלחות והקירור, וסלק/אבוקדו/טחינה/אגוזים וכו' כדי לחזק דם. בנוסף, לרוב אני גם רוקחת פורמולת צמחים סיניים שתעשה את אותה עבודה של התזונה רק בצורה מהירה יותר. נותנים תמיכה על ידי דיקור וצמחים בשלב המחלה וממשיכים עם התזונה כדי לוודא שאותה מחלה לא תחזור.
 
וזה היה על קצה המזלג..

תגיות: 
}