בעיות עיכול בתינוקות וילדים

יחד עם בעיות נשימה, בעיות עיכול מהוות את התלונה הנפוצה ביותר בקליניקה.

ילדים סובלים מכאבי בטן, גאזים, שלשולים ועצירות. במאמר שלי – ילד עודף ילד חסר, אני מזכירה מעט את נושא היציאות בילדים, אם כי חשוב להבין ששלשול או עצירות יכולים לנבוע מעודף וגם מחסר. כך שאם ילדכם סובל מעצירות כרונית, לדוגמא, אין זה אומר שהוא סובל ממצב חוסר בהכרח. אבל קודם לכן, בואו נגדיר עצירות:

עצירות מוגדרת באופן מאד שונה ברפואה הסינית לעומת הרפואה המערבית. ברפואה הסינית ילדים אמורים לעשות יציאה מידי יום, או לפחות פעם ביום בתינוקות. ברפואה המערבית, תינוק יונק, למשל,  "רשאי" שלא לעשות יציאה עד שבוע ימים, מבלי שזה ייחשב כבעייתי על ידי הרופא. השאיפה שלנו כמטפלים היא שילדים יתרוקנו מידי יום, ללא מאמץ מיוחד.

אגב, חשוב להדגיש שעצירות לא אומרת בהכרח יציאה קשה ו/או יבשה. לעתים קרובות בילדים, נראה שדווקא יציאה דביקה יכולה לגרום לעצירות. וזאת למה? ילדים נוטים לסבול מהצטברות של לחות במערכת העיכול ו/או הנשימה. זה גורם ליציאה להיות דביקה ומקשה עליה לצאת בקלות. איך נזהה? הילד יסבול מעצירות, אך כשתהיה יציאה היא תהיה דביקה ולרוב רכה.

כמו בכל פתולוגיה, אנחנו מחלקים את הגורמים לעצירות לחוסר או לעודף.

חוסר – ילדים חלשים, דיאטה דלה בסיבים (ילדים בררניים יותר באוכל, הרבה פסטה בלי כלום, קוסקוס יבש וכולי, מעט מאוד ירקות ופירות), מחלות חוזרות שהתישו את האנרגיה הפיזית, לידה קשה, מצבי חוסר דם אצל האמא. לעתים קרובות, יכול לנבוע דווקא ממצב ממושך של הצטברות (כלומר, עודף כרוני של לחות מתיש את המערכת וגורם לה לעבוד פחות טוב).

במצבי חוסר, מדובר לעתים קרובות בחוסר נוזלים, ולכן כאן בהחלט צפוי לראות יציאות קשות ויבשות, שהילד מתקשה בהתרוקנות, לרוב ללא ריח. תיתכן גם יציאה רכה אם הפגיעה היא יותר באנרגיה של מע' העיכול ולא בנוזלים. הילד נוטה לסבול מחולשת מערכת הנשימה, חיוור, רזה יותר.

עודף – מצב שנקרא הצטברות / Accumulation ברפואה הסינית. מצב נפוץ מאוד בתרבות המערב, תרבות השפע. לרוב נובע מאכילת יתר, ארוחות בלתי סדירות, האכלה על פי דרישה במרווחי זמן מאוד קצרים, אכילה של מזונות קשים לעיכול כמו דגנים מלאים, הרבה מזון נא והרבה מוצרי חלב.

במצבי עודף הצואה נוטה להיות קשה, או שיש עצירות ושלשול לסירוגין. לרוב ריח חריף יחסית. הילד הוא חסון וחזק, נוטה לסבול מנזלת צהובה או ירוקה, הבטן לרוב נפוחה, הלחיים סמוקות, לעתים קרובות חוסר שקט או עקשנות מרובה.

שלשול מצב שיכול להיות מסוכן בתינוקות צעירים, שכן הם מאבדים נוזלים במהירות ולעתים עד שאנו שמים לב לכך הם כבר נמצאים במצוקה של ממש. עד היום בארצות מתפתחות, שלשולים הם אחד מגורמי המוות העיקריים בתינוקות (מקומות שיש בהם עדיין דיזנטריה או קדחות שונות, לא בארצות המערב מן הסתם).

שלשולים מגיבים מאוד טוב לדיקור, ולמעשה מהווים את אחת ההצלחות הגדולות של האוקופנקטורה לאורך השנים. מחקרים רבים הוכיחו כי דיקור יעיל לפחות כמו טיפול תרופתי, בבואנו להפסיק שלשולים. אנו מחלקים שלשולים למצב אקוטי או כרוני:

שלשול אקוטי

לרוב מלווה בדחיפות רבה ותכיפות רבה. היציאה נוטה להיות מיימית מאוד ולעתים קרובות מסריחה. סביר שילווה בכאב בטן ואי נוחות, ייתכן חוסר תיאבון. יכול לנבוע מוירוס בטן כלשהו, הרעלת מזון או פשוט אכילה של מזון שהגוף של הילד לא מסוגל לעכל.

שלשול כרוני

ילדים שנוטים ליציאות רכות מאוד. לרוב אין דחיפות ואין תדירות מוגברת. לא חייב שיהיה ריח חריף, אבל בהחלט יכול להיות.

סימפטומים שמדליקים נורה אדומה:

עיניים כבויות או שקועות

עור יבש וחמים למגע

אנרגיה ירודה מאוד, או דווקא היפראקטיביות

שתן מרוכז

צמא

שפתיים ולשון אדומים מאוד

הטיפול כולל דיקור, שינוי תזונתי (גם במצב האקוטי, שינוי קל למשך הימים שנמשכת המחלה, וגם במצב הכרוני שם השינויים הנדרשים נרחבים יותר), צמחי מרפא המותאמים לילדים.  בנוסף, לשמחתי יש כלי נוסף באמתחתי שנקרא שונישין שמאפשר לי לטפל גם בתינוקות מאוד צעירים מבלי שהם ייפחדו ממחט או ייבכו מהכאב. בשונישין, המגיע מעולם הרפואה היפנית, אין שימוש בכלל במחטים.

לסיכום

האידיאל, יציאה אחת ליום, ללא מאמץ ולא משאירה סימנים מיוחדים (כאשר היציאה היא רכה היא מהסוג שמלכלך את האסלה ומצריך ניגוב רב). אם מדובר בדילוג חד פעמי על יציאה, כמובן שאין צורך להתייחס.

במצב של שלשולים, יש להקפיד שהילד ישתה הרבה נוזלים ויאכל אוכל קל (אם בכלל יהיה תיאבון, כי אם אין לא צריך להכריח! המעיים מתנקות ועל ידי כך מבריאות אז ממש לא חייבים להעמיס עליהן מזון). וכמובן, זכרו שלרפואה הסינית פתרונות מידיים ויעילים להפליא בכל הקשור לבעיות במערכת העיכול.